פסק-דין בתיק ת"ק 47390-06-11

1.         א.         א)         התובעת הינה מתווכת במקצועה והנתבע היה אחד מלקוחותיה.

                                    ביום 3.9.09 נכנס הנתבע למשרד הנתבעת וביקש שירותי תיווך לרכישת דירה ולצורך כך, התקשר עם הנתבעת וחתם על התחייבות לשלם עמלה בשיעור 2% בתוספת מע"מ.

                                    הנתבע, אשר לא הסתפק בתיווכה של התובעת, פנה אל מתווכים רבים נוספים.

                        ב)         במהלך חודשיים מאז חתימת ההסכם, חיפשה התובעת דירה עבור הנתבע, ותוך כדי חיפושים הציגה בפניו מספר דירות וביניהם דירה בת 4 חדרים הנמצאת ברחובות, רח' עמ"י 10.

                                    התובעת הציגה בפני הנתבע את הדירה הנ"ל, הנתבע אישר שהדירה מתאימה לו ובהמשך אף הציגה התובעת את הדירה לנתבע יחד עם רעייתו, שאישרה את הדירה.

                        ג)          מאז הצגת הדירה בפני הנתבע ורעייתו, החל תהליך המו"מ עם בעלי הדירה - כולל מו"מ על גובה מחיר הדירה - והתובעת עשתה מאמצים להפחית מהמחיר המבוקש, אך הדבר לא הסתייע בידה, משום שמנגד הגיע מתווך אחר שהציע בשם הלקוח שלו (ורק בדיעבד התברר לתובעת שמדובר באותו לקוח) מחיר גבוה יותר עבור הדירה והסתבר לתובעת, ששבוע לאחר שהיא הציגה בפני הנתבע את הדירה הלך הנתבע מאחורי

                                         גבה עם מתווך נוסף לראות את הדירה ובכך הכשיל את העסקה, שהיא בעצם הייתה היוזמת הראשונה.

                        ד)         מאחר והמתווך השני הסכים לקבל מהנתבע עמלת תיווך נמוכה יותר, החליט הנתבע לרכוש הדירה באמצעות המתווך השני ואף שילם לו את דמי התיווך.

            ב.         מאחר והתובעת סבורה, שהיא זו שהייתה הגורם היעיל לרכישת הדירה ואילו הנתבע פעל מאחורי גבה, היא פנתה אליו על מנת שישלם לה את דמי התיווך ומאחר והנתבע סירב - הגישה תביעה זו לחייב הנתבע לשלם לה את עמלתה בסך של 29,000 ש"ח (כולל מע"מ) וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

2.         הנתבע עצמו לא הגיש כתב הגנה ובעת שהופיע בבית המשפט, תירץ אי הגשת כתב הגנה בכך, שלא ידע. על ידי הצגת שאלות מטעם בית המשפט, הצליח הנתבע להעלות את טענותיו והוא ניסה גם להסביר את הסיבה לאי תשלום דמי התיווך לתובעת.

3.         אין חולק, שבתחילה פנה הנתבע אל התובעת וחתם על הסכם תיווך ובהתאם לכך, החלה התובעת לחפש עבורו דירות. אין גם חולק, שבשלב מסוים, פנה הנתבע למתווך נוסף וכפי שעולה מחשבונית שהגיש הנתבע לבית המשפט, הוא אף שילם לו ביום 25.12.09  סך של 18,640 ש"ח (כולל מע"מ) (ראה חשבונית נ/1).

            עוד מתברר מדברי הנתבע, שהוא רכש הדירה בפועל ביום 24.11.09 בסכום של 1,158.000 ש"ח ולא בסך של 1,250.000 ש"ח - מחיר שהוצג לו בעת שהגיע לראות הדירה עם התובעת.

            השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, האם למרות שהנתבע שילם למתווך הנוסף, עליו גם לשלם לתובעת עבור השירות שנתנה לנתבע.

4.         העולה מעובדות המקרה הוא, שביום 3.9.09 חתם הנתבע על הזמנת שירותי תיווך לקנייה ו/או השכרת נכס מקרקעין - (להלן: "הזמנת שירות") הזמנת שירותי תיווך נדרשת עפ"י חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996.

            ביום 21.10.09 חתם הנתבע על הזמנת שירות נוספת. בשתי ההזמנות הנ"ל ננקבו תאריכים וכתובות של דירות אשר הוצגו בפני הנתבע.

            בשתי הזמנות השירות הנ"ל התחייב הנתבע לשלם לתובעת דמי תיווך מיד עם חתימת הסכם מחייב ו/או עם התחייבות לביצוע העסקה.

            כמו כן, התחייב הנתבע לא למסור לגורם כלשהו מידע שיקבל מהתובעת בנוגע לנכסים והוא אף התחייב לפצות את התובעת על כל זנק שייגרם לה באם הנתבע יפר התחייבות זו.

            הנתבע התחייב לשלם לתובעת דמי תיווך בשיעור של 2% (ראה סעיפים 3, 4, 5(1) להזמנת השירות.   

            כתובת הדירה והתאריך בו הופנה הנתבע אל הדירה ואשר בסופו של יום הנתבע רכש אותה, מופיעים בהזמנת השירות עליה חתם הנתבע ביום 21.10.09.